סיפורה של שלומית כפי שסופר בערב קפה אניתיאה – דאגי לעצמך וליקירייך בזה הסדר, ועכשיו!

לשמיעת הסיפור ליחצי  על התמונה

תמונה ממוזערת

טראח!
ידעתי שיום אחד זה יקרה, חשבתי לעצמי כשאני שרועה על גבי על השטיח
למרגלות הארון שבחדר של בתי רונית שזה עתה התגייסה.
בסך הכול רציתי לעשות סדר במדף העליון, כדי שאוכל להעביר אליו דברים
מהמדף האמצעי ואז אוכל להעביר למדף האמצעי דברים מהמדף התחתון,
שהרי עכשיו היא חיילת ולא צריכה את כל הג'נק הזה…
ידעתי שהשרפרף "המיוחד לסידור ארונות" שאברי שריפרף לפני שנים ושעליו שמרתי בקנאות, על אף שהשמיע כבר מזמן קולות חריקות בטונים שעלו
מאלטו לסופרן, יתפרק יום אחד.
מהמראה הענקית ניבטה אלי דמות אישה מצונפת, לבושה בטרנינג מהוה
שצבעו בלתי ברור ועליו פה ושם כתמים לבנים המעידים על אשפרה
(שיפור תכונות המוצר) באמצעות אקונומיקה, זכר להרבה ימי ששי של
ניקיונות יסודיים של שלושה חדרי השירותים שבביתי.

מה אני עושה פה, אם לשלושה ילדים, רונית בת 18 וחצי, שי בן 16
וטלילה בת 14, ?
מתפתלת מכאבים השתרעתי , אחרי מאמץ רב על גבי בתנוחה סבירה
שעמעמה את הכאבים, עיניי ממצמצות אל מול המנורה הבוהקת שמעלי,
הסלולארי בסלון.
אני מושבתת, אני מושבתת!
עכשיו 10 בבוקר. אברי, כמעט כרגיל בחו"ל. שי וטלילה יחזרו רק בשעות
הצהרים המאוחרות , מה לעשות?

תחשבי! אמרתי לעצמי. תחשבי!

וחשבתי:

מה אני בכלל עושה בבית? איך בכלל הגעתי למצב שאברי והילדים והבית נ
היו חשובים לי יותר מאשר אני בעצמי?
לאן נעלמה מלכת הכתה במגמת "מנהיגות" של תיכון א' ברמת-הגאון?
לאן נעלמה הספורטאית המחוננת דקת הגזרה, רשג"ד בצופים?
לאן נעלמה האופטומטריסטית הראשית של רשת " העין השלישית" ?
לאן נעלמה מכתיבת האופנה שסטייליסטיות שיחרו לפתחה?

כל זה קרה לי בהדרגה, מבלי שהרגשתי מה קורה לי.

כשרונית נולדה הייתי בת 28, נשואה באושר ועושר לאברי, יועץ בינלאומי
לאנרגיה. ההנקה גרמה לי אושר, הרגשתי מן עליונות שכזאת מול כל העולם
" אני אימא, אף אחד לא יכול לעשות את זה טוב ממני".
עזבתי את עבודתי כמנהלת השיווק של רשת "העין השלישית" והתמכרתי
לציצים.
בעיה כלכלית לא הייתה לי. אברי תותח בתחומו.
כל הסובבים אותי התגמדו בעיני אל מול ה"אמהות" שלי, ממש המצאתי את הגלגל…
מיום ליום ומבלי להרגיש, הפכתי לעקרת בית, ל"אמא הסעות", לאחת הלוקה באובססיה לסדר ולניקיון שהלכה והתגברה מיום ליום. לא סומכת על אף אחד
מבני הבית ומסדרת הכול במקומם.
שנתיים הפרש בן ילדה לילד לילדה, הנציחו את המצב.
הסקס כבר לא משהו, אברי מבלה בחו"ל יותר מאשר בארץ.
והנה אני כאן על שרועה, חסרת אונים על השטיח, מלאת רחמים עצמיים.

די!!! לא עוד!!!
אני מודיעה כאן, קבל עם ועדה שאני חוזרת !

אבל איך עושים זאת???

לקבלת הפתרונות מפאנל המומחיות –
עדנה אשכנזי עו"ד,
יעל בן ישי מאמנת,
נעמי איילון כלכלת המשפחה,
בת שבע רוזנפלד תדמית ואסטטיקה

ליחצי כאן