פשוט מסובך…או מסובך פשוט

בוקר. בוקר יום שלישי. חול המועד פסח.

ואני?

בקצר. קצר תקשורתי.

מיילים???? אין לי!

הטלפון הנייד המושלם שלי, שיש לו 2 סימים טבע בכוס מים.

אני מסתובבת עם טלפון מהמאה הקודמת.

אז זה מסובך?

ביננו, לא נורא, חוץ מהעובדה שאני מנותקת.

אז החלטתי לבדוק עם עצמי את הניתוק הזה.

ראשית, מה שחשוב שאני מצליחה ליצור קשר עם חלק מהאנשים. זה כבר סימן טוב.

שנית, יש לי זמן מחשבות לעצמי. וואו, הן רבות ביותר.

שלישית, הייתי אתמול סבתא במשרה מלאה. 5 נכדים שעשינו סדנת שוקולד. ואחרי זה בחנו את כל החנויות בקניון.

אז זה לא ממש ניתוק.

איפה הסיבוך? בתוך עצמי. ככה נראה לי.

אם הדברים לא נעשים כמו שאני רוצה, הלך עלי.

אני כועסת, מבואסת, מאשימה את עצמי, מאשימה את העולם שנגדי, בטוחה שלא אוהבים אותי, בקיצור מ ס ו ב כ ת עם עצמי.

ואז מדבר אלי ההגיון.

וככה הוא אומר לי…."עטליה, את מגשרת מדופלמת לא? הרי הלכת ללמוד גישור כדי לגשר בינך לבין עצמך. הצטיינת בקורס ובמשך. היו לך לקוחות מגושרים שיצאו מאד מבסוטים. אז , לא היגיע זמן לגישור האישי?"

כך אמר לי ההגיון שלי. חכם. חכם ההיגיון הזה.

החלטתי להקשיב לו.

הולכת להתגשר.

כשיצא עשן לבן…אדווח.

ובינתיים, זכרי את נוסחת החיים

ל ה ק ש י ב.

ל ק ח ת  א ח ר י ו ת. 

ל ש נ ו ת.

ו ל ש מ ו ח

אה, ותזכרי (עטליה אני אומרת לעצמי) אם זה לא היה כל כך פשוט זה היה ממש אבל ממש פשוט.

אם זה היה פשוט אניתיאה