הדור של הסנדוויץ'      יום השואה 19.4.12

לזכרה של אימי רות וייס שבדיוק לפני שנה – עצמה עיניה לעולמים,
בדיוק לפני שנה הפסיקה להלחם בשדים

מעלה את שכתב הבן שלי-הדור השלישי

הוֹי, כִּי אֵין לְהָשִׁיב
יעקב כהן    (1881 - 1960)

הוֹי, כִּי אֵין לְהָשִׁיב,
וְלוּ רֶגָע, מַה שֶעָבָר!
לַשָׁוְא יִתְלַבֵט הָרָצוֹן
עַל הַשַׁעַר, אֲשֶׁר נִסְגָר,
לַשָׁוְא תִכְמָה הָעַין,
תִצְפֶה לְאָחוֹר חִנָם:
אֲשֶׁר הָלָך לֹא יָשׁוּב,
לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם!

וְאִם גַם הַלֵב אַז קָדִימָה
קָדִימָה הֹומֶה וְשׁוֹאֵף,
הֶן - יֵשׁ כְּי יֶעֶנָם בַסֵתֶר,
אֶל מַה-שֶׁהָיָה יִכָּסֵף,
אֶל עֵינַים אֲשֶׁר קְסָמוּהוּ,
אֶל שְׁבִילִים, נָעַם לוֹ צִלָם -
לַשָׁוְא! אֲשֶׁר פַעַם הָיָה
לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם.

רָץ הַזְמַן לְפָנָיו, לֹא יָנוּחַ,
נִישָׂא כְּבַסַעַר רִכְבּוֹ,
וַאַנֲחְנוֹ עִמוֹ נִשָׂאִים
וְדוֹפְקִים וְאָצִים עוֹד בוֹ.
פִתְאֹם כַבִּים, כִּי הִרְחַקְנוּ
וְרֹב דַרְכֵנוּ כְּבָר תָם-
חֲבָל! אֲשֶר גָז מֵאַחֲרֵינוּ
לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם.
 את השיר הזה חילקו בכנס של בוגרי עליית הנוער שנכחתי בו לפני כשנה,
שסבי, הרברט וייס, היה חלק ממנה.
הוא עלה לארץ בגפו מווינה ב-1936 לקיבוץ תל-יצחק. אחותו, הוריו ושאר משפחתו
נשארו בווינה עד הרגע האחרון.
עדות אחרונה למה שהתחולל איתם הוא מכתב שעבר דרך הצלב האדום בו הם מוסרים
שהם מועברים למקום הנקרא אושוויץ ושנראה להם שיהיה בסדר...
הבחירה בשיר זה כפתיחה או יותר נכון כמבוא לסיפורים המובאים בהמשך
היא נקודת מוצא שלי במסע שאורך זה שנים מספר אל תוך עולמה השתוק של סבתי,
רות (שטיין) וייס.
שעות של פיזור עשן במרפסת בגבעתיים, חיטוט בתמונות ישנות בעליית הגג,
תרגום מסמכים ישנים מגרמנית... אלו המפגשים שלנו בשנה האחרונה.
לאט לאט התחברו לי הסיפורים מילדותי על הסוכריות השבורות שהיו קונים
כי הן היו יותר זולות, על הסלקציה ולעשות את עצמה יותר גדולה בחמש שנים
כדי להמשיך עם אמה ואחותה הגדולה, חצאי תמונות, שברי סיפורים,
על צעדת המוות מהמחנה, על ספר תורה שהוצל, על 6 אחים שנתפזרו לכל עבר
ומצאו אחד את השני כאן בארץ ישראל. על אישה קטנה ותזזיתית שלא תמצא אותה
לעולם בבית, מומחית באוטובוסים, שהספיקה ללמוד "חצי כתה אלף".
פסנתרנית מופלאה שלא למדה רגע אחד בחייה לנגן בפסנתר.
רק בת 12 ומתחזה לאשה במחנה העבודה...
מסע שבהרבה מובנים הוא שלי אל מול מה שנראה לפעמים כמו גוש סלע
שמוציא טיפות טיפות של מידע תוך כדי נסיונות חוזרים ונשנים להכות בסלע.
מעין חלון הזדמנויות שהולך ונסגר, של קשר שלי לעברי,
לרות וייס האשה הקטנה, שרב הנסתר על הנגלה. נסיון לחבר תמונות,
מקומות זמנים, אנשים, פרצופים אחד לשני.
מנהיים, רבנסבריק, ברגן-בלזן, קפריסין, ארץ ישראל...
ועוד רבה המלאכה...
צחי, רביד, 2009