אניתיאה לפני

הבית זה מקום…

זו שורה משיר שאני כבר 30 שנה אוהבת.

30? נראה לי הרבה יותר, אבל מי סופר.

אז נכון שהשיר מדבר על געגועים לארץ, צלילי קסטה נשכחים,

אך יחד עם זאת…הבית! כמה משמעות יש למושג הזה – בית!

בטח אתם תוהים, בית עכשיו? מה קרה פתאום?

אז זהו, אני מגשימה חלום.

אני מגשימה את החלום האניתיאי.

חלום שבו לכל אחת מאיתנו הנשים, יש מקום

שבו נוכל להיות אנחנו, עצמינו, ללא ביקורת ושיפוטיות.

בית שיתן את הכל-סדנאות, הרצאות, מפגשי שש נשי,

קומונו – מרחב עסקי לעוסקות שביננו…= מועדון נשי

בית לשתופי פעולה, לעשיה משותפת בכל תחומי החיים: באישי, חברתי,

מדיני…. הכל.

אז אם החלום מתגשם, מה עוצר אותי באמת?

אני מרגישה בימים אלה שאני עוברת שיפוץ.

כאילו הורסת ובונה מחדש – משתדרגת

ממש כמו הבית.

יום אחד אני בשמיים, יום אחר אני מתחת לפוך.

הפחדים, ההעזה, התעוזה, הפחדים, הפחדים, ה…דחפים

הכל עוטף אותי, חונק אותי, מרגש אותי, מפיל אותי.

אני מפוזרת כמו התמונות…..

הורדהבית

                                          הורד (1)

אך יחד עם זאת….אני בהתרגשות מהולה יצירתיות ובטוחה בטוחה בטוחה

שזה המקום – ש ל נ ו

אז "בית זה מקום שאם אתה חייב לשוב אליו…" הנה השיר

 

שלכן,

עטליה