לחם בזיון

לחם בזיוןלפני שנים לא רבות, החלטנו בן זוגי ואני ללמוד משהו ביחד.
מכל ההרצאות, הקורסים, הפעילויות מצאנו עצמנו בקורס קבלה לעם.
12 מפגשים, פעם בשבוע – בונדינג זוגי מופלא. לא?
אז זה לקח 3 מפגשים. רק 3 מפגשים, כי השגרה חזרה לחיינו והבונדינג היה בפעילות אחרת.
למה אני משתפת אתכם?
כי אני לא זוכרת כלום חוץ משיעור אחד שטלטל אותי. השיעור על הלחם בזיון.
האיזון בין הנתינה לקבלה.

 

לחם בזיון- פת לחם הניתנת לאדם בלי שעשה כלום למען קבלתה, מבזה אותו.

הביטוי הזה מתייחס לתחושת הביזוי הזאת, הנגרמת לאדם שמקבל בלי לתת.

הוא מתייחס לצורך באיזון בין הרצון לקבל לבין הרצון לתת.

השיעור הגדול מבחינתי, שהיה מנת חלקי באותם ימים, היה שיש גבול דק בין הנתינה

המוגזמת והנתינה המבזה-כאשר הצד השני – החברה, הקולגה, המשפחה הקרובה

רואה את הנתינה שלי כמשהו בזוי.

"איך יכול להיות שעד היום אמרת כן על הכל, ופתאום, את אומרת רגע, אני אחשוב".

"כרגע לא מתאים לי"

"אני אשתדל אך לא בטוח שיתאים"

והקרובים אלי? כעסו, נפגעו, דיברו רעה מאחורי ומלפני ואני התפרקתי.

זה לקח לי לא מעט זמן להבין ולקבל את עצמי, מי אני, מה המגבלות שלי,

מהו האיזון בנתינה ובקבלה שלי.

ובעצם, עדיין לומדת.

למה אני כותבת את כל זה? כי בקשו ממני. בקשה ממני לקוחה שלי שאעשה זאת למען נשים

אחרות, כפי שהייתי ועשיתי למענה.

הנה מה שכתבה לי מ.ק (הפרטים שמורים באניתיאה)

לחם בזיון
לחם בזיון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אז זהו, בואי נאזן את הנתינה והקבלה שלנו. מגיע לנו לקבל ומגיע לנו לתת לעצמנו

שלך עטליה