יצאתי מאזור הנוחות – עטליה אוברמן

"את לא יוצאת בלי קסדה" הוא אמר
"תגיד לי, נפלת על השכל? אתה יודע בת כמה אני? אני כבר מזמן לא בת 12…"
כך עניתי בעוצמה ועצמאות
"אני לא מנפח אותם. אם אין קסדה וכפפות, אין אופניים!!!!!!!!!!!!!!!!!" אמר (ולא יסף)
"ברור," עניתי,
מה אני אריב על זה?
אצא מהבית, אצטלם לתיעוד הכפפות והקסדה, ואמשיך ללא.
איזה מזל. איזה מזל שהקשבתי!
איזה מזל שהקשבתי לו ולא לעצמי

לצאת מאזור הנוחות
לצאת מאזור הנוחות

 

השנה אני יוצאת מאזור הנוחות.
כולם מדברים על זה (גם אני), אבל לעשות???
נראה לכם? זה מפחיד, זה לא ידוע, זה מעייף מלחשוב על זה, זה לא מוכר, זה מפחיד,
זה מ פ ח י ד.

השנה החדשה כבר החלה. אנחנו בעשרת ימי תשובה ומשהו חדש עומד לקרות.
בטח אתם שואלים, נו, אז איך זה קרה שיצאת…לא פחדת?
זה נורא פשוט.
נתתי את האוטו שלי לבן שלי, וסתם, באמת סתם נזכרתי שיש לי אופניים. אניתיאיים כאלה,
כבר עשר שנים. חדשות. רכבתי עליהם אולי פעמיים.
אז בלי לחשוב על הפחד, או על המאמץ, או על ההתעייפות, או על בכלל.
הודעתי – מותק, תוציא לי בבקשה את האופניים .
ואז
אז היגיע משפט המחץ. בלי קסדה אין אופניים…
ואני? רק שיאתגרו אותי, ואני ישר הופכת לדווקאית.
ככה? רק עם קסדה? אין בעיה, העיקר שהאופניים יהיו בחוץ, מסודרות, מנופחות ומחייכות.
וכך, עליתי עליהן, חבושת קסדה, ורכוסת כפפות, עצבנית שעושה מה שאומרים לי,
ויצאתי.

קסדה וככפות
קסדה וככפות

זה היה קשה.
ההתחלה היתה מעולה. התרגשתי, דיוושתי במהירות, נהניתי מכל שניה
(אולי 60 שניות…), ואז, הדופק עלה, השרירים כאבו, הצמאון גבר, נגמר האויר.
מה, ככה זה? ככה מרגישים כשיוצאים מאזור הנוחות?
כנראה.

נחתי קצת. צילמתי עוד קצת, ולדרך.
ושוב, הפחד שלא אגיע ליעד, הדופק המהיר, הכאבים הכל, צף ועלה עוד הרבה יותר מהר.
כמעט והתקשרתי אליו…שיבוא לאסוף אותי
אבל לא. עוד קצת. זה לא קל, אבל זה אפשרי.
עוד דיווש, עוד עצירה, עוד צילום, עוד נשימה.
היעד מתקרב. הנה אני כבר כאן. רואה אותו ממש מקרוב.
ה ג ע ת י!!!!!!!!!!!!!

ירדתי מהאופניים ולא הצלחתי לעמוד. פשוט רעדו רגלי ונפלתי. על האופניים.
אז איזה מזל שהקשבתי…
הייתי עם כפפות וקסדה אחרת…..היה כואב יותר.

רק עם כפפות
רק עם כפפות

אז זהו
אני זה מי שאני!
יצאתי לדרך החדשה מלאת התרגשות
כי
כשיוצאים…מגיעים למקומות נפלאים

2 מחשבות על “יצאתי מאזור הנוחות – עטליה אוברמן”

  1. כמה נכון.
    כשיוצאים מה"קופסה" הנוחה,פותחים אופקים חדשים,
    משנים נקודת מבט,
    מרחיבים פרספקטיבה,
    צומחים ומתפתחים…
    לא בכדי נאמר: אם לא לוקחים סיכון -אין גם סיכוי!
    איך אומרת דורית לוז- לזוז…לזוז….

    הגב

כתיבת תגובה