אניתיאה משפיעהלא חובה להיות שבלונית בחופש הגדול . אפשר לצאת מהקופסא הרגילה ואפילו לטוס בכדור פורח והרי לכם סיפור…..".

לא יודעת מדוע מילדותי נמשכתי לכדורים פורחים ולא למטוסים.
כשסבתא שלי הרימה את האצבע המורה כלפי השמים ואמרה לי, תינוקת בעגלה,
"הנה אווירון" הרמתי את ראשי אל על והייתי בטוחה שאני רואה מן בלון גדול שכזה, בצבעים מרהיבים , משייט לו ליד השמש.

מי ששייטה אי פעם בכדור פורח יודעת שחווית הטיסה לא דומה לשום חווית טיסה
בכלי טייס אחר!

חשבת פעם שהטיסה בכדור פורח הנה המשל והנמשל להקמת עסק עצמאי?

בהתחלה
*ניפוח הבלון בגז הליום, גז "אציל",
יציב ובלתי דליק (=הכנת התוכנית העסקית)
*ואחר כך את בסל נצרים קטן (= העסק החדש שלך) ,
*כשמתחתייך נוף פנורמי מושלם של 360 מעלות
(= נטוורקינג, מרחב ההזדמנויות העסקיות).
*הטיסה נקבעת על פי כיוון ועוצמת הרוח(=כוחות השוק).
*כטייסת ביכולתך לשלוט על גובה הטיסה וע"י כך להיכנס למסות אויר הנעות
בכיוונים השונים ובכך לנווט את נתיב הטיסה (=תוכנית עבודה מסודרת)
I*מעת לעת את נוחתת על הקרקע (תרתי משמע) כדי להפיק לקחים לקראת
הטיסה הבאה.

השכם בבוקר פתיחת פסטיבל הכדורים הפורחים בגלבוע,
בעודי צועדת בניחותא את צעדת הבוקר שלי במקביל לנתיב מעין חרוד,
היא עוקפת אותי בצעד נמרץ.
משהו בהליכתה הפנתרית נראה לי מוכר. אכן זוהי שולה!
לפני שנים לא מעט שולה ואני למדנו ביחד לתואר ראשון בהוראה.
במהלך שנת הלימודים השנייה היא נעלמה רחל, החברה הכי טובה שלה
עוד מימי בית הספר היסודי שלמדה איתנו אף היא , סיפרה שעברה לוינגייט
ללמוד חינוך גופני.

הסתבר ששתינו הגענו לאותה המטרה, פסטיבל הכדורים הפורחים בגלבוע,
ואף מתגוררות בסמוך זו לזו בבית ההארחה מעיין חרוד.
סיכמנו שבשעות הערב ניפגש לקפה ליד עץ החרוב הענק.
דיברנו "מהסוף להתחלה", כדי להשלים פערים במהירות.

סיפרה לי על עצמה, מורה לחינוך גופני בתיכון, אם לשני בנים בגילאי שני בניי.
גרושה באושר (לכי תדעי…) ,דייטים? nothing to write home about .
הכול בנאלי.
היא מגיעה מידי שנה לפסטיבל כדי "לנקות ראש" ו"להסניף" קצת גז הליום לבלון חייה, באופן מטאפורי, כמובן .

סיפרתי לה על "אניתיאה" ועד כמה אני מופתעת מידי יום מהשינויים ב"מלאכת החיים" הדומים לשינויים בכיווני ועוצמת הרוח כבעת טיסה בכדור פורח. עד כמה החוויות הבלתי צפויות שמציפות בפניי נשים כדי לקבל ממני מענה "אניתיאי", מחזקות אף אותי,
כשם שאני מחזקת אותן, ועושות אותי לטייסת מיומנת יותר, היודעת להנחית אותן
על קרקע המציאות החמקנית, כשם שאתר הנחיתה בכדור פורח לא תמיד ידוע מראש.

מה שלום רחל? מה היא עושה? אתן עדיין החברות "הכי טובות" ? – שאלתי

כאן נתכרכמו פניה וארשת הפנים של "גברת שמח" פשטה צורה.

"אני לא בטוחה שאני רוצה להיכנס לזה", אמרה.

קפיץ המאבחנת שבי נדרך, כרגיל במצבים שכאלה. "את ממש לא חייבת להיכנס לזה, אני הייתי משוכנעת שאליבא דכדורים פורחים שאם כזה חיבור כפי שאני זוכרת שהיה ביניכן, אתן תטוסנה ביחד מסביב לעולם במשך שמונים שנה.."

איכשהו הדימוי לנושא שלשמו התכנסנו פתח את סגור ליבה, כמו שקורה לי תמיד, כמו שקורה לי עם כולן.

סיפורה היה בתבנית ידועה ומוכרת לי: כשזוג מתגרש, עם מי ממשיכים החברות והחברים המשותפים?

כאן הוותק בדרך כלל קובע, אך לא במקרה של שולה ורחל. יניב, האיש של רחל היה
המג"ד של אבי הסמג"ד, האיש של שולה. הסתבר שלא למרבית הפלא אחוות הלוחמים ושיגרת המילואים הייתה דבק מגע חזק יותר מאשר החברות רבת השנים בין שולה לרחל וכך במהלך שנתיים מיום גירושיה הלך והתמסמס הקשר ביניהן. הפגישות ביניהן שעד אז היו כמעט יומיות, הלכו ופחתו עד שיום אחד שולה הבינה בצער שמצד רחל הכול קורה עכשיו כדי לצאת ידי חובה ועל כן ניתקה את הקשר לרמה של "שלום, מה קורה?" כשנפגשות במקרה.

"היום כשאני חושבת על זה אני חשה צריבה בבטן", דאבה בפניי שולה, "כי נאלצתי
להודות בפני עצמי שאני הייתי פתוחה אליה במאה אחוז, בוא בעת שהיא נצרה לעצמה בפניי לא מעט דברים. בעצם היא הייתה בשבילי כשהכול היה אצלי "דבש" ואז כה
הפליאה והפליגה בעצותיה ובמעשיה בשבילי. אבל כשהייתי בזבל היא נעלמה.
צריך מידה לא מבוטלת של רע בקרקעית הנשמה כדי להתנהג כך וחבל שלא זיהיתי זאת הרבה קודם לכן".

אזני כאפרכסת אבחנה ששולה לא השתמשה בשם רחל אלא ב"אליה" וב"היא" ,
כדי למנוע צריבת יתר, דבר המצביע על עומק האכזבה והפגיעה.

" יש לי כמה חברות טובות. אחת, אולגה, מורה למוסיקה בבית הספר בו אני מלמדת,
היא כמעט על תקן של "החברה הכי טובה". איזה יושרה יש לה, אף פעם לא מתנשאת
ואף פעם לא מתיימרת לדעת טוב ממני מה טוב בשבילי ולהפך. זוהי מערכת יחסים
מאוזנת ונעימה. יחד עם זאת למדתי שלא על הכול אני "חייבת" לדבר"!

"שולה, שולה, שולה "אמרתי, "הוויכוח האם יצר לב האדם טוב או רע מנעוריו הנו ויכוח עתיק יומין ואני צופה לו חיי אין קץ.
החיים לימדו אותי שכולם נולדים עם מידה כזו או אחרת של רע ובמהלך החיים בידיהם הבחירה האם למסמס אותו עד שיעלם או להיזון ממנו פה ושם. טוב שהפסקת להתעסק ברע של רחל,היא לא אשמה במה שקיבלה מהטבע אלא בכך שלא מוססה אותו כלפיך.
נהדר שזיהית אצלה את "המה יוצא לי מזה" שהיה טמון, ככל הנראה, במהלך שנות החברות הפורחת שלכן. בכך הרווחת אי עוגמות נפש צפויות בעתיד, בעוצמה הגבוהה בהרבה מעוגמת הפסקת החברות.
החשוב מכול הנו שלהיות פתוחה וכנה עולה בקנה אחד עם היכולת שלך לצנזר את עצמך ושאין בכך סתירה. כך הרווחת את אולגה".

Se la vie"", אמרתי לעצמי כשפנינו כל אחת לחדרה, כמה נכון שחיזקתי את ידיה של שולה בכך ששיבחתי אותה על שחוותה והפנימה נכון ומבלי משים את המסר הענק של דיבר אניתיאה" שעניינו "חברות":

דברי על הכול, אך לא תמיד עם כולן!
חברות "טובות" לא נהיות "רעות" הן רק מתחלפות"

מתוך עשר דברות אניתיאה

כבכדור פורח
כבכדור פורח