לפני 5 שנים בתום מלחמת לבנון השניה

קיבלתי את ה SMS המיוחל

"אני מגיע לצומת שילת בעוד שעה"

זה לקח 10 דקות עד שהיינו באוטו

בנסיעה מרוגשת , שקטה ומצפה.

חודש וחצי – רק חודש וחצי

של פחד, לילות בלי שינה,

של מחשבות לא ברורות ומאיימות

רק חודש וחצי לחלום

לחבק, לנשק, לאהוב, לדבר, לשתוק.

זהו, היגענו לצומת

ושם, עמד ילד בן 22 – מילואימניק

שחור, לא מחייך, עם עיניים שחורות

שכל רצונו היה – רק להיות בשקט

לא לדבר, לא לספר .  ל ה י ו ת

כשהוקם מטה המאבק ואחרי "עופרת יצוקה"

ששוב , רק שבועיים של פחד ולילות בלי שינה

ודאגה כפולה לשני בנים

וחזרתם בשלום הביתה

היה זה אך ברור שאני מצטרפת.

אני אהיה הקול של  א מ א

הקול החזק להביא ולהעביר את המסר

מ ק ו מ ו   ש ל   ח י י ל   ב ב י ת ו

ב ב י ת   מ ש פ ח ת ו

ו ב ח י ק   א י מ ו!

כשנתיים ישבתי באוהל המאבק בירושלים

להיות קולך. קול האם המדבר.

עכשיו, אחרי יום סוער נפשית ורגשית

אני מצדיעה לך אמא יקרה

על תעצומות נפשך, על הובלתך ללא פחד

את שחרורו של בנך שלך

אין מצווה גדולה יותר מפדיון שבוי

אין עוצמה גדולה יותר מאהבת אם

חבקיהו בשבילו, בשבילך, בשבילי

ושב הבן לגבולו

גם אמא

נכתב ב 18.10.11  יום חזרתו של גלעד שליט