כל יום הייתי מישהי שונה:
טלפון,מדוזה, אינדיאנית, פרת משה רבנו, כלנית
ועוד ועוד ועוד!
טוב נו,
הרבה שנים אני נמצאת כאן.
ובשאר ימות השנה?
היתה לי מסכה אחת.
מסכת הילדה/אשה קטנה,
המרצה, המפחדת שישמעו אותה.
זו ש”הולכת על ביצים” כדי לא להפריע,
זו שמפחדת מהצל של עצמה,
זו שלא מאמינה שאפשר ומותר לחלום ולהגשים.
כן, גם אני מנסה להבין. לא חבל?
רוב חיי היו מאחורי מסכה – יפהפיה אבל מסכה!
לא חבל על שנים ארוכות כל כך עם מסכה?