רגע לפני כניסת חג השבועות, שמאופיין בקריאת מגילת רות

ניסיתי להבין את עצמי.

מה הקשר ביני לבין רות, המגילה, ואניתיאה?

כדי לספק את סקרנותי, התיישבתי עם דף ועט

ורשמתי לי נקודות ציון אישיות. סתם כך (או לא סתם) .

שבועות

לפני כ 57 שנים, נולדתי לזוג הורים… רות ודוד.

בית שהמסורת היהודית היתה חלק בלתי נפרד מהחינוך.

אמא שלי, רות, במשך כל השנים סיפרה לי לימדה אותי על החגים,

על המנהגים, על התפילות, על… ועל… ועל….

אבל בינינו, כילדה "מרדנית" לא תמיד הקשבתי…….

השנה קרה לי משהו. משהו אחר. משהו מרגש.

אימי, שנולדה בשבועות ונפטרה בשבועות לפני 4 שנים, נמצאת איתי ממש ביום יום.

מאז מותה, לקחתי על עצמי ועל אניתיאה את דגל האשה המשפיעה.

דגל של אשה, שרוצה להשפיע, רוצה להשמיע את הקול הנשי ולא לבד.

ובזכות התובנה הזו, נפתח הבית שלנו הנשים – בית אניתיאה.

אז מה הקשר בין רות, אניתיאה ואני???

מגילת רות זו מגילה שכולה נשית!

הכח המפעיל, המוביל המתנהל, המנהל  זה הכח הנשי.

רות – המואביה, אחרי שהתאלמנה לקחה אחריות על חייה, והחליטה שנשארת ולא חוזרת למואב…

         החלטה עצמאית, עוצמתית, יוזמת, קובעת גורלות שלה ובעקבותיה של ההמשך, אך עשתה

         זאת בצניעות וענווה. עם אומץ גדול, ואף את בחיר ליבה בועז, היא בחרה.

ערפה – קיבלה החלטה אמיצה להשאר במקומה ו"להפנות עורף" לחמותה וגיסתה, כדי לחיות את חייה

נעמי – האם, האשה העוצמתית. ה"איוב" הנשי, ששני בניה ובעלה מתו, ונותרה עם כלותיה.

מתוך המשבר ראתה הזדמנות לחיים חדשים והלכה עם האור. והובילה אחריה נשים אחרות לשינוי.

אז עכשיו אני שואלת, זו לא מגילת אניתיאה?

נשים עוצמתיות, משפיעות, שרוצות ולוקחות אחריות על חייהן, רוצות להשמיע את קולן בכל דרך,

בכל מקום, בצניעות, בנועם, בבגרות ובעוצמה בדיוק, אבל בדיוק כמו נשות המגילה.

אז מה הקשר בין רות, אניתיאה ואני.???

האומץ, הבגרות האפשור הקבלה ההכלה.

שיהיה חג שמח

עטליה