זה לקח לי שבועיים.

שבועיים תמימים לראות את החירות.

טוב הגזמתי, לא ממש לראות את החירות,

אבל אולי קצת לחוש אותה.

אז מה היה בשבועיים האלה של ההכנות לפסח והיציאה למימונה?

זה התחיל ב-כאילו עצמאות מוחלטת.

בן זוגי היקר נסע לביקור משפחתי לארה"ב, הבן הצעיר שלי נסע…למילואים בצפון לכל השבועיים, בני הבכור בקיבוץ בצפון, ואני?

עסוקה במה שנותר לי כבת לאם שעצמה עיניה בדיוק לפני שנה.

עצמאות? הרגשתי כעבדות. עבדות פנימית על משמעות האני, חיפוש הכוחות שבי 🙂

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. נכון?

חשבתי, מי הוא הרשע, החכם, התם ושאינו יודע לשאול…מה שמצאתי הוא שבתוכי, ובטח בכל אחד יש את כל ארבעת הבנים…או הבנות.

הרשע – מיהו הרשע? ומתי מופיע אצלי?

אז לפי הפרשנות, רשע הוא אדם העושה רע פעמים רבות שוב ושוב, במזיד!

מממ…..במזיד? רע לאחר? אני?

כן אני, עושה רע לעצמי במזיד כל יום במשך 20 שנה….עם הסיגריות, והאוכל…

החכם – מיהו החכם? ומתי מופיע אצלי?

החכם עושה פעולות המתחשבות בזולת.

או, כאן אני מעולה…אני תמיד מתחשבת בזולת…לפני עצמי אפילו (זה לא קצת רשעי??? 🙂

התם – מיהו התם? מתי מופיע אצלי?

נאיבי, אינו מבין את עובדות החיים.

אז כן, אני נאיבית לעיתים, מבינה את עובדות החיים אך מתקשה להאמין בהן.

שאינו יודע לשאול – מיהו שאינו יודע לשאול? מתי מופיע אצלי?

עצל ויכול להמשיך לכל כיוון.

וואו, זו ממש אני… לא שיכולה ללכת לכל כיוון אבל עצלנית? קטן עלי 🙂

את כל ארבעת הבנות… הכנסתי לתוכי במשך שבוע, והפכתי את ביתי, מבצרי לעולם אחר.

שיניתי את ביתי עם מזנון של הורי ועם הפסנתר שלהם.

החלטה עצמאית לחלוטין, בלי עצלנות, עם קצת רשעות… אופטימיות מלאה ואהבה אין סופית.  🙂

זהו נרגעתי.

אז אני בחירות? כנראה יש חירות ועצמאות מלווה בחיוך מדושן עונג במעשי האלה.

אני יוצאת לדרך.

רגע…לאן אני ממהרת?

אני עוד לא סיימתי, אני כבר עם הפנים להמשך.

משואה לתקומה…

טוב, על זה אכתוב בפעם הבאה

אני עוד בחירות האישית.

שלכם,

עטליה