פעם ראשונה שאמרו לי שאני אמיצה היה לפני 30 שנה.

אמיצה? אני?

אומץ היא תכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם פחד, כאב,
סכנה, אי-ודאות או איום.
ניתן לחלק את ביטויי האומץ ל"אומץ פיזי" ול"אומץ מוסרי".
* אומץ פיזי – היכולת להתמודד עם כאב פיזי,  סבל גופני וסכנת מוות.
* אומץ מוסרי – היכולת להביע דעה לא פופולרית או להתמודד עם ביקורת,
   בושה, שערורייה ורפיון ידיים.

רגע, נתחיל מהתחלה.
* בגיל 30 בהיותי אמא לשני בנים קטינים (5,3), מנהלת בי"ס עם משרת חלומות וקידום בטוח,
   החלטתי שאני מתגרשת. אני מפרקת את החבילה המשפחתית שלי, אפילו ועל אף שבחינוך שלי,
   משפחה היה ערך כמעט מוחלט!
   "וואו, איזה אומץ היה לך…" אמרו לי.
   באמת? אני שואלת עצמי. זה היה אומץ?
   לפי הפירוש המילולי, אומץ היא תכונה אנושית המגלמת את היכולת להתמודד עם אי ודאות.
   אולי!
   אבל אז, לא חשבתי על האומץ לעשות, אלא הקשבתי לעצמי, לסביבה שלי, ולקחתי אחריות לשנות
   את חיי וחיי ילדי.

* לימים, כשהפכתי לסוכנת ביטוח חיים, אמרו לי "וואו, איזה אומץ יש לך להקים עסק עצמאי.
   אומץ? זה לא היה.
   זו שוב היתה ההקשבה ולקיחת האחריות, להתנהל עם הפחדים שלי, ולהעביר את הפתרון הזה הלאה,
   לנשים אחרות.
   המוטו שהוביל אותי אז היה "אשה שדואגת לעצמה, דואגת לכל משפחתה"

* כשהקמתי את אניתיאה ב 2007, האמת היא שזה היה ממש ממש אמיץ מבחינתי.
   נכון שלא חשבתי על זה ככה, אבל, להחליט שממציאה לעצמי ולנשים אחרות "מרכז" המאגד בתוכו,
   את כל הפתרונות המקצועיים, מכל תחומי החיים, זה היה מעשה אמיץ.

* היום, אני בטוחה שאני מתאמצת (מלשון אומץ כמובן).
   היום חזרתי לעצמי. חזרתי לאניתיאה הארצית והבינלאומית.
   היום באומץ גדול, אני מספרת לכן שמכרתי את הבית של אניתיאה.

הבית של אניתיאה, נרכש ב 2014, במלחמת צוק איתן, בזמן שכל המחשבות שלי היו
עם שני המילואימניקים שלי, והצורך שלי היה בבית ובמקום יציב ובטוח.
זה שירת אותי 4 שנים.

היום אני משחררת באהבה את הצורך הפיסי, ויוצאת אתכן לעולם הגדול.

היום, אני מודה, שהכי הכי הכי חשוב זה להקשיב באמת ללב, לסביבה, לחלום, ולהבין,
ש"התקעות בקיים" לא משרת אותי, ואת הסובבים אותי.

 
שלום לך בית אניתיאה. משחררת אותך באהבה אמיתית. בטוחה שכל היבוא בשעריך,
יזכה ותזכה לאהבה, הכלה ופריצת דרך.