כאן תמצאי סדרת ראיונות שערכה עטליה אוברמן, יוזמת ומייסדת אניתיאה, באמצעות הרדיו החברתי. משך כל ראיון הוא כשעה אחת. בראיונות היא משוחחת עם נשים וגברים עוצמתיים ומשפיעים, שנסיבות החיים אילצו אותם לעצור לרגע את המרוץ, לנשום, לחשב מסלול אלטרנטיבי, ולהמשיך מחדש.
להקשיב להם זה לקבל השראה ולשאוב כוחות!
הזדמנות להמשיך מחדש…האמנם?
שידור ראשון מדוע ולמה מימשתי חלום, לראיין, להקשיב, למצוא הזדמנויות.
צמתים בחיים מהצבא, להקמת אניתיאה,
פוסט קורונה.
למה להמשיך מחדש? כי החיים ממשיכים ולשנות אפשר בדרך אחרת ללא ביטול העבר.
הרגע בו קיבלתי את הבשורה, קיבלתי את זה כמתנה ליום הולדת חמישים, קיבלתי את האבחנה שיש לי פרקינסון, ובאופן שמפתיע אותי עד היום, השמיים שלי לא נפלו ובאיזשהו מקום…
השילוב בין הגשמי לרוחני… עכשיו, כרואת חשבון, זה משהו מאוד מאוד ארצי, מאוד קר מבחינתי, ואת מדברת איתי על בודהיזם. בודהיזם זה משהו… אני לא אדבר על רוח, אבל הוא אופוזיט, ממש הפוך ממספרים, זאת הראייה שלי. אינטרפטציות מסביב.
וכשהרופא אמר לי- תתרגלי, זה המערכת החיסונית שלך. לא קיבלתי את התשובה הזאת וחיפשתי פתרונות ותשובות בעולם של הרפואה הקונבנציונלית. הגוף שלך צועק הצילו, את לא נמצאת במקום שנכון לך. ואז הבנתי והתחלתי להקשיב לו.
מיכל שרגיל בן סירה, איך תדעי?אני תמיד ילדה. אני פשוט מסתובבת בעולם בתחושה שכולם גדולים ואני קטנה.תראי, כנראה שכאשר את נולדת למשפחה שההורים קצת יותר מבוגרים, האחים בהפרש של 10-12 שנים, כל השיחות החכמות, החשובות והגדולות מעל הראש שלך.
בצבא מה שמאפיין ומה שמאפיין וזה טוב, מבחינתי, כל 3-4 שנים מתחלפים ועושים תפקיד אחר, יש אפשרות להתקדם, יש כאלה שממשיכים עוד שנה. כמובן שאני בכל שלוש שנים ארבע שנים אחרי זה, קפצתי על המציאה להחליף תפקיד
נולדתי למשפחה שכולה בה חרשים, ההורים שלי ואחי הגדול, ואני היחידה שנולדתי שומעת. ההורים שלי קצת התבאסו שהם גילו שאני בעצם שומעת ולא חירשת כמוהם…
החיים שלנו הם פאזל המורכב מ 10 חלקים.
הגוף, החזון, הזוגיות, הבית, החברות.
ובסופו של דבר כשצריך כדאי להתייעץ עם מומחים.
אם אני דייטרית סדרתית ואני יוצאת להמון המון דייטים, זה לא רק שכל הגברים דפוקים או שכל הטובים תפוסים, משהו שאני עושה הוא אחרת ומה שאני מתמחה בו,
אבל החלטתי שאני אהיה בן אדם שמח ושהסיסמה שלי בחיים תהיה- יענקלה מה נשמע? כל יום יותר טוב.
ותמיד להסתכל קדימה, כי האף הוא קדימה. .
אני מסתכלת על התמונה הזאת, זה פאזל, , להגיד מה פרקתי מה חסר ומה נבנה, אתן מכוונות או שאתן נותנות לכל אחד להגיד מה הוא רואה ומה חסר לו.
ההקמה של פורומים של נשים כאלה ואחרים ולא בכדי, להקים את פורום נשות עסקים ישראל הגיע גם מאותו מקום. לא יכול להיות שאני רק עובדת את הדבר הזה ולא עושה משהו שאני מאמינה בו וגם הולכת איתו בהחלק התנדבותי.
ואני נזכרת בבום. אני נזכרת שיובל והילה נמצאות איתי ברכב. ובשלב הזה, אני לא אשכח את זה לעולם, את התחושה הזאת של ההיסטריה והפחד, איפה הבנות שלי?
האם יש מדד לאושר? אחת החוזקות שלנו זה משהו שאנחנו אוהבים לעשות אותו וטובים בו. עכשיו, סוף סוף, אני עושה משהו שאני מקווה שאני טובה ושאני אוהבת. זה לקח כמה שנים.
שאני ניצולת קיבוץ. נולדתי בקיבוץ עזוריאה בלינה המשותפת וזה סוג של עדר, אתה חי בתוך עדר, יש דרך מסוימת, צריך ללכת בה, לא ישנים עם ההורים. אני מגיל 3 הייתי בורחת מבית הילדים… בגיל שלוש
החיים על פי נרות החנוכה. תוכנית מיוחדת מאוד בשבילי, זה לא מקצועי, אלא ממש ממש אישי. אז מה זה חנוכה בשבילי? קודם כל,
שמי עטליה אוברמן. נולדתי בחודש כסלו.
החיים כמו סרט
תעצרו את העולם אני רוצה לרדת
צלילי המוסיקה.
החופשה.
זה הזמן לסלוח!
סליחה זו הזדמנות.
האם צריך את הצד השני לסליחה?
העוצמה שבהשרדות.
אני, דור שני לשואה
ודור ראשון לתקומה…
מתי בכית, צחקת, התרגשת בסרט שראית? מתי חשבת רבות לאחר שעזבת את אולם הקולנוע, והסרט לא הרפה ממך? זה בוודאי קרה לך: הדבר הנפלא הזה כשסרט נוגע בך, בחייך. זה מה שאני עושה. נוגעת.
ממציאה עצמי מחדש בארץ ובעולם.
הכפר הזה היה כפר, הגענו, ראינו את הצרכים ודי ככה, הסתכלנו ואמרנו וואלה, 2005 משהו כזה. ואז הבאנו באר למים טהורים,
אני מאד מיוחדת…יש לי 3 סבתות
ואת בשבילי יותר מסבתא, את אחות גדולה
ממאה שערים לטורונטו. בגיל 15 נסעה אורלי ללמוד בשווייץ במוסד חינוכי יוקרתי לבנות חרדיות. אמה נשאה בשנית לבלגי נוצרי שהתגייר והפך לחרדי אדוק, ואודליה נולדה.
אם הוא בוגד זה לא אומר שלא אוהב…
שיח פתוח על בגידות משתי נקודות מבט שונות.
4 בעלים, 2 גידולים, 2 ילדים באימוץ פתוח
וספר אחד! "הכל התחיל עם קרוליין"
מסע חיים, מטלטל, אופטימי, עם חלומות מוגשמים ותכניות לעתיד.
חלומות הם תכניות של החיים
מי אני מירהקליין?אני בן אדם שבורח מהגדרות לאחרונה, עם הרבה צניעות. אחרי רכבת ההרים שעברה עלי בשנה האחרונה, התפרקתי מכל הזהויות שלי….
החיים הם סרט אחד גדול, ואנחנו השחקנים.
אני מאמינה שכל החיים הם אבנים וגלגולים
כמו בסדרות ובסרטים
"בגיל 20 השתחררתי מצהל.
טסתי לארהב, ועל המראה בחדר כתבתי:״באתי לחיות, לא לשרוד
”יום יום התבוננתי בזה. 4 שנים.
"לכל שינוי צריכים להיות מטרה ויעד, אבל לאחר שהם הוגדרו, חשוב שלא להיאחז בהם אלא לגלות גמישות. ייתכן שבדרך נפגוש הזדמנויות טובות יותר ממה שהגדרנו לעצמנו.
"אם את חושבת ש:*לעזוב את הקיבוץ בגיל 30 ולהתחיל הכל מ-0 *להתחתן להתגרש ולעשות לילד לבד בגיל 42 *לעזוב מקום עבודה נח, מתגמל ותפקיד בכיר ולהקים חברה בתחום שאף אחד לא מכיר…זה אומץ…אז כנראה ש…
יש הטוענים שחיים פעם אחת.
אני טוענת שלא.
מתים פעם אחת וחיים חיים שלמים
השאלה היא איך אתם בוחרים לחיות את החיים שלכם?"
כוחה של החלטה בכיתה ה' 💪. האם ההחלטה שהחלטנו בגיל 10 יכולה להיות החלטת משנת סביבה וחיים? כששאלתי את קלאודיה מוגיליאנסקי את השאלה מתי החליטה לעלות לארץ מארגנטינה?
"במהלך חיי חוויתי אתגרים מטלטלים מאוד שאותם (אחרי ההלם הראשוני) הפכתי להזדמנויות. למרות שבתוך תוכי לא אוהבת שינויים, אני מתרגלת אליהם ממש במהירות, ואז מגחכת לעצמי כמה חששתי מהם קודם לכן" נעמה מזרחנית חוקרת ומנחת סדנאות על העולם הערבי
גלית טוקר עו"ד, נדל"ניסטית שהחיים שלה הם סיור של הזדמנויות ושינויים. על הסיבות, על יכולת הסתכלות על הזדמנות, השינויים עצמם והמסר החשוב ביותר ידע, עוצמה, נחישות, אמונה בעצמנו הם הכח המניע.
אביגל הולכת לישון כל לילה בידיעה שבבוקר השמש תזרח, ושיום חדש מלא בהזדמנויות חדשות ומרגשות תמיד נמצא במרחק נגיעה. היא לא מפחדת לטעות, ללמוד ולהמציא את עצמה מחדש, ותמיד יש לה חיבוק חם וחיוך כובש בשלוף לכל מי שצריך קצת אור בחיים. דווקא בתקופה הזו שהחיבוק והאופטימיות והחיוך והאהבה כל כך חשובים
"פעם אהבתי שהכל – לפחות הרוב – מתוכנן לי. פעם היה לי קשה עם שינויים. לשמחתי, חלפו כבר הרבה שנים מאז שהבנתי ששינוי הוא דרכו של עולם. מאז שה"אסימונים" האלה ירדו, הרבה יותר קל לי עם שינויים. אני פחות נלחמת במה שמשתנה ובמה שאובד, מקבלת שצריך להשחרר – ולחדש להיכנס. ולמדתי גם לתת מקום וביטוי לספונטניות.
