אני יותר בלי מאשר עם…הזדמנות להמשיך מחדש

במסגרת החגים, החופשים, הפנאי

עשיתי בינג'.

עשיתי בינג' על סדרה מעולה ב"יס", שנקראת "מליון דברים קטנים".

אחת הסדרות שאני ממליצה עליה.

הסדרה גרמה לי לחשוב, על כל מיליוני הדברים הקטנים שקורים וקרו לי בחיים,

ובזמן האחרון, ואיך הם משפיעים עלי ועל ההתנהלות שלי בחיים.

וכן, החיים שלי, וחיי העסק שלי הם בד"כ כאחד, אחד משפיע על השני,

מרגישה את זה?

באחד הפרקים בסדרה, הרגשתי שאני לא בתוכה.

שמתי לב שהראש שלי ממריא לספרות אחרות, ומחשבות נוגות עולות וצפות.

אחת המחשבות שפתאום נחתו עלי היא,

שעד גיל 30 חיי התנהלו כמצופה ממני, ומהחברה שממנה אני מגיעה:

תיכון, בגרות, צבא, נישואין, ילדים, לימודים ו…

ובום!

רגע לפני היומולדת 30 שלי ( לפני 31 שנה בדיוק),

הדמות שהכי עצבה אותי, הגנה עלי, שהשפיעה עלי בכל תחומי האישיות,

אבא שלי, עזב את היקום הזה ועבר לעולם הבא.

זו היתה טלטלת חיים.

טלטלה אישית, מקצועית, משפחתית,

הכל קיבל משמעות אחרת והדרך שלי התהפכה.

זה כאילו, שקיבלתי הזדמנות לשנות הכל.

אבל, רגע, אין אפשרות לשנות הכל ולהתחיל מאפס, נכון?

אמנם יש הזדמנות, אמנם מכירים דרך חדשה,

אבל לא סוגרים את הבסטה וזורקים מפתח,

אלא ממשיכים עם מה שיש פשוט בדרך אחרת.

"הזדמנות להמשיך מחדש"

למה נזכרתי בזה?

כי פתאום הפנמתי,

שאני יותר שנים בלי הדמות החשובה לי בחיים, מאשר עם.