לפני שבועיים, בעיצומה של המלחמה הארורה הזו "מבצע צוק איתן",
קיבלתי את ה-SMS הבא:
"הי…מקווה שהגעתי לעטליה…אם כן ואת רואה הודעה זו אנא חיזרי אלי בהקדם. ______ ערוץ 2 המעגל עם דן שילון".
ככה פתאום, משום מקום.
WOW לצלצל או לא?
נו, מה נראה לך…בטח שצלצלתי!
תוך שניות נכנסתי לסחרחרת…
מסתבר שהיא חיפשה אותי ב 10 בבוקר ואני עניתי לה ב 16.00, ולפי דבריה התכנית באותו הערב ב 21.30.
מה שאני מבקשת ממך דחוף – אמרה לי, תכתבי בדיוק מי את, מה דעותייך, מה הרגשתך, הכל.
איך הגעת אלי? – שאלתי
אני תחקירנית…אז חקרתי – אמרה
אז כתבתי …מחקתי…הוספתי…שכחתי… וחיכיתי!
זה מה שיצא:
שמי עטליה אוברמן, בת 55 אמא של צחי (31) ואיל (29) אוברמן
הנמצאים אי שם ב צו 8
בעלת ארגון אניתיאה-איתך בשביל החיים,
ארגון לנשים הנמצאות בצמתים בחיים ונותן להן פתרונות מקצועיים (עו"ד,מאמנים,מטפלים,פסיכולוגיים,ביטוח וכו')
הארגון הוקם אחרי מלחמת לבנון השנייה כאשר היגיע הצו ה 8 הראשון לבני בכורי….
מאז כבר עברנו צווי 8 כפולים.
לא נורמאלי שב 7.5 שנים ארבע פעמים התקבלו הצווים.
אני מגדירה עצמי כשמאל, שמאל שפוי.
שמאל שמאמין בשיחות, בהדברות, פחות התלהמות.
גם את שני בני חינכתי כך – שניהם הם בוגרי תנועת הנוער העובד והלומד
שגם היום בגילם הם נמצאים בבוגרים – במעורר ובדרור ישראל.
כדור שני לתקומה(כי רק בזכות השורדים בשואה הוקמה המדינה),
זה הרי ברור שאין לנו מקום אחר פרט למקום הזה.
בכל מחאה הייתי – איתם. בודאי במחאת העם ב 2011
יושבת איתם בשולחנות עגולים למען ההקשבה, ההדברות.
זו דרכנו. כך חונכתי וכך חינכתי. ממש גאה בדרכם.
היום, אני מרגישה מבולבלת, חצויה, עם עיניים כואבות ודואבות על ההרס שבצד השני, על מותם של חפים מפשע-ילדים ונשים… ומוצאת עצמי אומרת – עד כאן!!!!
זו המלחמה הכי צודקת, צריך לעשות את מה שאנחנו עושים באוויר בים וביבשה – אבל!!!!! מי שיעשה או שעושה את זה בפועל זה גם שני הבנים שלי.
אז להמשיך?
לעצור?
לדבר?
התשובה היא כן, כן וכן! השאלה באיזה סדר ומתי!
הלחץ והמתח שלי כאמא כל פעם שיש התדרדרות במצב הביטחוני רק עולה מרגע לרגע.
עוד מתחילת ה"מבצע" כשהתגלו גופות הנערים, מידי יום שאלתי את הבנים שלי אם יש חדש ואם נקראו לדגל.
התשובה היתה…עוד לא!
עד יום שלישי לפני כחודש….אז גויס צחי בני הבכור.
יומיים אח"כ, אחרי שיחה עם איל בני הצעיר הבנתי שגם הוא הוקפץ – צו 8!!!!!
שניים? שניהם? הם עושים אותו הדבר! למי דואגים? איך אפשר לדאוג לשניים? איזה פחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואז קיבלתי טלפון מצחי שאמר-אל תדאגי, בעוד שעה כבר לא אהיה זמין, סומך עלייך אנחנו מוכנים….
איל יומיים אח"כ כתב אותו הדבר- אל תדאגי, בעוד שעה כבר לא אהיה זמין, סומך עלייך אנחנו מוכנים….
מאז….חיי בפחד, בתעוקה, באמונה, בנפילה.
האם נכון להיות שם, האם לא?
אני בעד הדברות אבל אולי אין עם מי?
גם בצד השני יש אמהות…
אבל אני "אגואיסטית….", אני מבולבלת, אני בפחד קיומי, אני שולחת אנרגיות מוארות…..
ויש לי מסר צנוע ממקומי לאמהות כמוני
למצוא את "המרחב המוגן" עם נשים ואמהות כמוני, שמבינות ומודעות לפחד הקיומי
התמיכה והאמפתיה היא החשובה ביותר.
מניסיון לא כל חברותינו יודעות להיות במקום הזה – לשמחתן, אז להבין ולהיות עם ה"עוטפות"
שיהיה שקט
ושישובו מהר ובמהרה בריאים ושלמים
אמן!
עטליה אוברמן
שרק יהיה שקט! ומהר!!!!!!!
——————————————————————————————————
ישבתי וחיכיתי!
שבוע בדיוק עבר ואתמול בבוקר היגיע הטלפון
"עטליה, הערב ב 19.30 תהיי באופני ג.ג. בנווה אילן"
אה, רגע, אני לא מוכנה, אני מתרגשת, מי אני, מה אני אגיד…
ובהחלטה של רגע החלטתי לעשות זאת אבל – לא לבד!
אקח איתי את ה"מנשימה" האישית שלי.
מירב טבקמן – מאמנת ומטפלת בתטא הילינג,
שפשוט בכל התקופה הזו גורמת לי ועוזרת לי לנשום.
היא המרחב המוגן שלי.
והנה התוצאה
הקליקו על התמונה לצפות בתוכנית
אז מה מוסר ההשכל???
"כשהמשא בצומת בחייך נעשה לך כבד – התייעצי עם מומחה.
איזהו מומחה? המומחה למומחים!"
מתוך עשרת הדברות של אניתיאה
ואני….התייעצתי עם המומחית למומחית!
והנה התוצאה