שומרת על עצמי, לא להתחכך,
לא לצאת,
לשמור,
להקשיב לתקנות…

בשבוע האחרון, מעט חזרו לשגרה,
המרחב נפתח מעט,
100 מטר מהבית,
500 מטר לספורט

אבל
אין מגבלה עבור צורך חיוני!

ביום שישי,
היה לי צורך חיוני, נפשי, רגשי עז
שלא יכולתי בלעדיו

את הילדים שלי לא יכולתי לראות
(הם גרים בשני קצוות הארץ),
אז נסעתי לאחותי.
כמו כל יום שישי, לפני תקופת הקורונה.

האמת, הייתי ממש לחוצה.
לקחתי איתי מסכה, כפפות, אלקוג'ל,
כל מה שצריך.
נכנסתי לאוטו, שמתי מוסיקה
ונסעתי🚘

הרגשתי לרגע חופשיה.
הרגשתי לרגע שאני נושמת
הרגשתי לרגע שאני מחליטה…

כן, פחדתי שיעצרו אותי…ומה אגיד?
פחדתי לגעת, לחבק,

אבל, עשיתי את זה.
וואו,
זה היה אחד הדברים החשובים והנורמליים
שעשיתי בחדשיים האלה.

ובשבת בערב,
כן אתמול,
היתה לי הפתעה
הבן שלי וכלתי הגיעו.💕💕

ישבנו רחוק,
מסכות על הפנים,
אבל בעיניים ראינו הכל.
את הגעגוע, את האהבה, את העצב,
את התהיה האם נכון להפגש, מתי נפגש שוב….

כן!!! לכל אחד יש צורך חיוני
לי, זו המשפחה שלי.

שיהיה לנו שבוע קל, אחר, עצוב,
ושתהיה זו שנת עצמאות לכולנו.

שלך,
עטליה אוברמן